: ספר סימן רצו

הקודם הבא

הדר בין העכו"ם מותר לגדל כלב

ב"ה אור ליום ג` מטו"מ התשכ"ט ברוקלין נ"י יצו"א.

בין המצרים, ישלח לנו אור לישרים, ובתוכם מע"כ ידידי היקר חוב"ט הרה"ג וו"ח נו"נ וכו` כש"ת הרב מוה"ר שמואל טוירק שליט"א.

אחדש"ת בידידות,

חבילתו עם חדושי תורה קבלתי וברכתי עליהם ברכת הנהנין כולו נאה וכולו יאה מותיב ומפרק ואף שאין הפנאי מסכים להאריך בפלפולא מ"מ להראות חביבותו אצלינו לקחתי לי מעט זמן לעיין בדבריו היקרים אחת הנה ואחת הנה ומה שהאריך במה דמבואר ח"מ סי` ת"ט דאסור לגדל כלב רע אא"כ הוא אסור בשלשלאות של ברזל ובעיר הסמוכה לספר מותר לגדלו וקושרו ביום ומתירו בלילה כתב הרמ"א די"א דהאידנא שאנו שכנין בין העכו"ם בכל ענין שרי ופוק חזי מאי עמא דבר מיהו נראה שאם הוא כלב רע שיש לחוש שיזיק בני אדם דאסור לגדלו אא"כ קשור בשלשלאות של ברזל וכתב כ"ת דהוציא כן דאנן כעיר הסמוכה לספר דמין וכ"כ הגר"א אמנם היש"ש ב"ק פ"ז סי` מ"ה הביא בשם המרדכי הטעם מאחר שעיר הסמוכה לספר ביום שאינם יראים קושרו ובלילה שצריכים שימור מתירין ואנו שדרים ביניהם וצריכים שימור אפילו ביום מתירים כעיר הסמוכה לספר בלילה.

והיש"ש תמה עליו בתרתי חדא דראינו דאין אנו צריכין שימור יותר מעיר הסמוכה לספר ועוד אפילו צריכין שימור מ"מ אינו נראה להתיר בשביל ממון להשים דמים בבית וסכנת נפשות מחמת חששא דשימור ממון ולא התירו חכמים אלא בלילה שאין אנשים מצויין ע"ש וכ"ת תמה עליו דמי לא מיירי המרדכי דצריכים שימור אפילו מרוצחים ולאו דוקא שימור ממון ועוד האריך בתמיהות נוספות ובפלפולא חריפתא.

וראשונה מה שציין כ"ת דהרמ"א הוציא דינו משום דאנן כעיר הסמוכה לספר דמין וכו` הנה דבר זה מפורש בגמ` ב"ק פ"ג ע"א אמר רב יוסף בר מניומא אמר רב נחמן בבל כעיר הסמוכה לספר דמי תרגמה נהרדעא ופרש"י בבל שם המדינה וכו` ואותה העיר סמוכה לספר ואשמעינן ר"נ דהואיל ויש בבבל ישוב קבוע וישראל הרבה מותר לגדל כלבים בעיר הסמוכה לספר כאלו הוא מא"י אבל הגהות אלפסי ועוד מפרשים כתבו משום דגרים בין העכו"ם ועיין עיר שושן סי` ת"ט.

ומעתה לעצם מחלוקת היש"ש עם המרדכי לפום ריהטא עלה במחשבתי לתלות מחלוקתם במחלוקת הרמב"ם והראב"ד פ"ט מה"ג הז"ח שכתב הרמב"ם וז"ל הבא במחתרת בין ביום ובין בלילה אין לו דמים אלא אם הרגו בעה"ב או שאר אדם פטורים ורשות יש לכל להרגו בין בחול בין בשבת בכל מיתה שיכולין להמיתו שנאמר אין לו דמים (ה"ח) ואחד הבא במחתרת או גנב שנמצא בתוך גגו של אדם או בתוך חצירו או בתוך קרפיפו בין ביום בין בלילה ולמה נאמר מחתרת לפי שדרך רוב הגנבים לבוא במחתרת בלילה.

ובהשגות א"א איני נמנע מלכתוב את דעתי שנ"ל שאע"פ שאמרו שדרשו חכמים אם זרחה עליו השמש דרך משל אם ברור לך הדבר כשמש שלא בא על עסק נפשות וכו` אע"פ כן אינו יוצא מידי פשוטו ביום אינו רשאי להרגו שאין גנב בא ביום אלא אם יכול להשמיט שומט ובורח ואינו מתעכב לגנוב ממון גדול ולעמוד על בעליו להרגו אלא גנב בלילה מפני שהגנב יודע שבעל הבית בבית אז בא להרוג או ליהרג אבל גנב ביום אין בעל הבית מצוי ושמיטא בעלמא הוא ובחיי ראשי כל מבין די לו בזה עכ"ל וה"ה הביא דדבר זה מחלוקת הוא ובס` מגדל עוז כתב דלא כל הביברין ולא כל המקומות שוין בזה והכל תלוי בזמן ובמקום והביא לעצמו ראי` מירושלמי ע"ש.

ומינה נראה לדידן נמי דתלוי בהא מחלוקת דהמרדכי ס"ל כהרמב"ם דביום נמי בא להרוג ובא על עסק נפשות ולכן ס"ל דביום נמי מתירו כעיר על הספר בלילה וס"ל דכ"ש בין העכו"ם דכתיב בהוא על חרבך תחי` והיש"ש ס"ל כהראב"ד דביום ליכא למיחש בה דביום ודאי לא יהרג אלא אישתמוטי מישתמט.

ובזה יש לדייק לשון המרדכי שכתב מאחר שבעיר הסמוכה לספר ביום שאינם יראים קושרו ובלילה שצריכים שימור יתירנו ואנו שדרים ביניהם אפילו ביום מתירים כעיר הסמוכה לספר דמתירין בלילה ע"כ ולכאורה אינו מובן כלל דמדמה אותנו לעיר הסמוכה לספר ושם אינו מתיר אלא בלילה וכאן אפילו ביום א"כ אינו כעיר הסמוכה לספר אבל פשוט דכוונתו דהטעם דבעיר הסמוכה לספר קושרים ביום משום דביום יראים לבא לעיר שכולה ישראל אבל בלילה שאין רואין אותן אין חוששין ובאים אבל הכ"נ בעיר הסמוכה לספר אלו היו באין ביום נמי היינו מתירין וא"כ בעיר שאנו דרים ביניהם והם כל היום בינינו ואין יראים מלבא אפילו ביום ולכן מתירין אפילו ביום דהרי ההיתר ההוא להתיר שלא יבאו אלינו והני כ"ש שהם כבר בינינו הם ולא מחלק בין יום ללילה אלא מחלק אי איכא עכו"ם או לא.

אבל היש"ש ס"ל דעיקר טעמא דלמה התירו להתיר הכלב בלילה הוא משום דבאים על עסקי נפשות ועיקר ההיתר הוא משום פק"נ ולא התירו משום איבוד ממון להשים דמים בבית וכיון דביום ליכא חששא זו וכדעת הראב"ד אלא בלילה ולכן לא התירו אלא בלילה ומשום סכ"נ. והיש"ש דייק מדברי המרדכי שכתב בסתם דאנן האידנא בין העכו"ם ומשמע דס"ל דכל שאנן בין העכו"ם מתירין אפילו ליכא סכנת נפשות אלא העיקר אם איכא כאן עכו"ם או לא דאל"כ היל"ל להמרדכי לפרש דבין העכו"ם לאו דוקא דלאו כל הבברין שוין דלפעמים אפילו בין העכו"ם היכא דליכא חשש סכ"נ אסור להתיר א"ו דהמרדכי בכל אופן מתיר וע"ז פליג עליו היש"ש. ומיהו נראה פשוט דהיכא דאיכא סכנת נפשות ממש אפילו ביום ודאי דהיש"ש ג"כ מודה דמותר לגדל כלב וכמ"ש כ"ת בזה אלא דהיש"ש ס"ל דסתם ביום ליכא סכ"נ וכמ"ש לעיל בשם הראב"ד ובאמת כי דבר זה תלוי במקום ובזמן וכמ"ש בעל מגדל עוז ואני מוסיף דתלוי גם באדם כלומר לפי מה שהוא אדם כלומר לפי מה שהוא אמוד ואם דרך הגנבים לבא בשביל דברים כאלו להרוג או ליהרג דאם הוא אמוד להון רב באים אפילו ביום לגזלו ואם הוא ידוע לאיש עני ודאי לא יבאו עליו, וגם בדעת האדם וכוונתו אם הוא באמת מגדל כלב לשמרו או שהוא מגדל להשתעשע בו או להזיק לאחרים והשם יודע אם לעקולות או לקלקלות כנלפענ"ד.

ומ"ש כ"ת אמהרש"ל שנתן טעם דמותר להחזיק כלבים בלילה בלי קשירה מפני שאין כאן השמת דמים א"כ נתת דבריך לשיעורין דבתחלת הלילה כשעדיין בני הבית ניעורים או השכנים יבואו הביתה צריך להיות קשור וזה לא מצינו בגמ` לפענ"ד לא קשה דהרי בגמ` ג"כ כתבו בעיר הסמוכה לספר קשרו ביום ומתירו בלילה ומה שיפרשו שם לילה היש"ש נמי יפרש לילה לשיטתו ובאמת כי היש"ש שמר מזה וכתב וז"ל דמתירו בלילה כלומר בזמן שאין אנשים מצויין וליכא השמת דמים בביתך וכוונתו שדרך בנ"א שלא לצאת בלילה ואם אחד יצא הרי הוא מתחייב בנפשו ואין על בעה"ב חיוב להזהר ממי שמאבד עצמו לדעת וכעין זה מצינו דומה בדומה בהורג נפש בשגגה במס` מכות דבלילה או במקום שאין דרך בנ"א לצאת ואינם רשאים להלוך אינו גולה אף דנמצא זה שנהרג הלך לשם מ"מ לא הי` לעלות על דעתו בשביל זה וכן הסותר כותלו ע"ש והכ"נ כן ודו"ק.